גמלאים וקשישים
משה ורטמן ז"ל - קווים לדמותו
משה ורטמן, יליד 1924, טומשוב- לובלסקי בפולין. למד בגימנסיה טכנית בלבוב ולימודי המשך בטאג'יקיסטן בבריה"מ . עלה לארץ ישראל ב-1947. נפצע במלחמת העצמאות בפניו ואיבד את הראייה בעין ימין. ב-1948 הצטרף למפא"י וכיהן בתפקידים שונים במועצת פועלי חיפה, בה נקלט לעבודה, למן 1949. כיהן במזכיר המחוז של מפא"י ו"העבודה". נבחר לכנסת ישראל בינואר 1966 וכיהן בכנסת ה-6, 7 וה-8 מטעם מפא"י ומפלגת "העבודה" והמערך; כיהן כיו"ר סיעת "העבודה" וכיו"ר הקואליציה של ממשלת רבין הראשונה. ורטמן יזם וחוקק חוקים רבים בתחומי יחסי העבודה והחברה בישראל; היה בין היוזמים הראשיים של חוק בתי הדין לעבודה בישראל. מזכיר מועצת פועלי חיפה בין השנים 1977-1990; חבר מועצת עירית חיפה; יו"ר קואופ' צפון; דירקטור בצי"ם; נציג ציבור בבית הדין לעבודה בישראל; יו"ר המועצה הלאומית למניעת תאונות; חבר הנהלת "חברת העובדים" ועוד. משה ורטמן ז"ל ייזכר כאחת מאשיות היסוד של מה שכונה "חיפה האדומה". ביוזמתו, מירצו ותבונתו הפוליטית יצר את התשתית העצומה של דומיננטיות מפא"י, "העבודה" וההסתדרות במרחב חיפה. זאת, בהנהגתם של אבא חושי ויוסף אלמוגי וחבריהם. במהלך הקריירה המגוונת שלו, מילא משה ורטמן תפקידים מגוונים, אך בולט חלקו בשורה של סכסוכי עבודה טראומטיים, שהוא הותיר בהם את רישומו: שביתת את"א הראשונה (1957), משבר מספנות ישראל, "סולתם" וסגירת ביהח"ר את"א ב-1985. נישא למלכה ז"ל לבית כץ בשנת 1949 (1926-2004) ואב לשלושה: אלישע, נורית ואהוד. בערוב ימיו כיהן כיו"ר הסתדרות הגימלאים בהסתדרות במרחב חיפה. מילא את התפקיד בהתלהבות ותוך גילוי והצעת יוזמות קריטיות החשובות לחיי הגימלאים בישראל כולה. משה ורטמן ז"ל ייזכר כאחת הדמויות החשובות והמשפיעות ביותר במרחב חיפה.